החלטה בתיק ס"ע 35861-12-10

1.         זוהי החלטה בבקשת ב"כ התובעת, כי אפסול את עצמי מלהמשיך לדון בתיק.

2.         ביום 4.1.11 התקיים דיון בבקשתה של התובעת במסגרת צו זמני הקשור לתנאי עבודתה בנתבעת. באותה ישיבה הגיעו הצדדים לסיכום באשר להמשך העבודה, סיכום שקיבל תוקף של החלטה.

            לאחר דיון זה, הגישה התובעת פעמיים בקשות לנשיא בית הדין האזורי לעבודה השופט שפיצר, בעצמה ולא באמצעות בא כוחה. בבקשות אלו טענה התובעת, כי במהלך כל המשפט ראתה כי פניי כעוסים וכי הפניתי אליה שאלה "למה את רוצה לעבוד במקום העבודה שלא רוצים אותך". מוסיפה התובעת וכותבת, כי היא ראתה שבאתי מצויד בדעות קדומות. במהלך כל המשפט הבעתי חוסר אמפתיה למצבה עד שמצאה עצמה מתחפרת בפינת החדר מפחד והשפלה. התובעת המשיכה וציינה, כי היא פנתה לכלי התקשורת ודיווחה על התנהגותי החמורה. לטענתה, יש לי קשר עם אנשים בתוך העירייה שהסיתו אותי נגדה. התובעת מציינת, כי אם לא תתקבל בקשתה, היא תפנה לערכאות גבוהות יותר וכן תפנה למבקר המדינה.

            בהחלטתו מיום 22.3.11 קבע כב' הנשיא שפיצר כדלקמן:

"1.   התובעת פנתה אלי זו הפעם השניה בתלונה כנגד כב' סגן הנשיא השופט טננבוים.

  2.   הבקשה קודמת הועברה לטיפולו משעל פניה נראתה בקשה לפסילה והוא הדין בבקשה זו בה עותרת התובעת להחלפת השופט טננבוים בשופט אחר שאן לא כן, תפנה למבקר המדינה ו"תפרסם את ההתנהלות ברבים כדי שהמקום ייבדק".

3.     יש להצר על הסגנון והאיומים בהם בוחרת התובעת. גם מכתבה זה אלי המוגש אף הוא שלא באמצעות בא כוחה יועבר לכב' השופט טננבוים להמשך טיפול".

3.         בהחלטה מיום 16.3.11 התבקש ב"כ התובעת להביע את עמדתו באשר לבקשה זו, וזאת נוכח המשך ההליך שהיה קבוע ליום 13.4.11. בתגובתו מציין ב"כ התובעת, כי היא חוזרת בה מתלונתה כנגדי בשלב זה וזאת בין היתר על מנת למנוע עיכוב נוסף לדיון בבקשתה.

            עם תחילת הדיון ביום 13.4.11 הודיע ב"כ התובעת כדלקמן:

"בהמשך להחלטת בית הדין מיום 11.4.11 אני מבקש לומר, כי כפי שאני ניסחתי את ההודעה לבית הדין, לא היתה לי חלילה כוונה נסתרת. בהמלצתי באיזה אופן המבקשת חזרה בה מבקשת הפסילה שאציין שאני לא ראיתי אותה מעולם ולא הייתי שותף לה או לעצם הגשתה ולא ראיתי אותה. לאחר שיחה טלפונית גם בין היתר אמרתי למבקשת שלא ידחה הדיון שוב, הסכימה המבקשת וחזרה בה מבקשת הפסילה".

            בהמשך להודעה זו, התקיים דיון בבקשה הזמנית.

ביום 17.4.11 ניתנה החלטה בבקשה הזמנית. הבקשה נדחתה תוך חיובה של התובעת בהוצאות.

4.         לאחר מתן ההחלטה, הגישה התובעת, שוב בעצמה ולא באמצעות בא כוחה, בקשת פסילה נוספת. עקב החלטתי שלא לדון בבקשה אלא אם תוגש הבקשה על ידי בא כוחה של התובעת, הגיש ביום 16.6.11 ב"כ התובעת את בקשתו נשוא החלטה זו אשר זו לשונה:

"התובעת מצויה בקשיים נפשיים חמורים, כפי שאף פורט בכתב התביעה בהרחבה.

התובעת מרגישה שאין ביכולתה לעמוד בפני כב' השופט טננבוים, עקב הרגשת אווירה עכורה בין התובעת לבין כב' השופט כפי בא לידי ביטוי בדיונים שנערכו.

לפיכך, מבוקש כי כב' השופט יפסול עצמו מלדון בהמשך התיק וימונה תחתיו שופט אחר; זאת ולו שלא יהא צל של ספק של משוא פנים".      

בתגובתו לבקשה מציין ב"כ הנתבעת, כי התובעת לא פירטה על מה מבוססת הרגשתה ולא ציינה כל התבטאות חריגה שלי או כל נסיבה אשר נטעה בה את אותה הרגשה. אין יסוד לאותה הרגשה שכן בדיונים שנערכו, לא הורגשה כל אוירה עכורה בין התובעת ובא כוחה לביני ולא היתה כל התבטאות חריגה או התבטאות המצדיקה את פסילתי. ב"כ הנתבעת מפנה לאמירתה של התובעת כי "משהו לא כשר בניהול התיק ובניהול בית הדין בכלל...". מכאן, מבקש ב"כ הנתבעת ללמוד, כי התובעת שבויה בתחושת נרדפות ובתרחישי קונספירציה והדברים מדברים בעד עצמם. עוד מציין ב"כ הנתבעת, כי הטענה שאין ביכולתה של התובעת לעמוד בפניי, אין לה כל משמעות שהרי היא מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה. ב"כ הנתבעת מתנגד לבקשת הפסילה.

5.         כעולה מהשתלשלות הדברים, וככל שניתן להבין מהבקשה נשוא החלטה זו, הרי שתלונותיה של התובעת נוגעות לדיון הראשון שהתקיים ביום 4.1.11.

            לאחר דיון זה, חזרה בה התובעת, באמצעות בא כוחה מבקשת הפסילה. הבקשה החדשה הוגשה רק לאחר שנדחתה בקשתה הזמנית של התובעת. די בנתון זה על מנת ללמד כי הבקשה הנוכחית הוגשה אך ורק בעקבות ההחלטה בבקשה הזמנית אשר לא מצאה חן בעיניה של התובעת. לא ניתן לקבל בקשות פסילה אשר צד חזר בו מהן והוא מעלה אותן חדשות לבקרים בהתאם לנוחיותו בעקבות החלטות שאינן נראות לו. די בנתונים אלו על מנת לדחות את הבקשה.